כליפא נ' כלל חברה לביטוח בע"מ ואח'

פסק דין

מונחת לפני תביעה שהוגשה בהליך של תביעות קטנות בסך של 10,419 ₪.

רקע

בתאריך 30/6/08 מר כילפה ליונל (להלן:"התובע") נהג ברכבו. כאשר פנה ימינה מרח' יגאל אלון לרח' יד לבנים נפגע מרכבה של הגב' דורית בזר (להלן:"נתבעת 2"). כלל חברה לביטוח (להלן:"נתבעת 1") הינה המבטחת של נתבעת 2. נתבעת 2 אינה מכחישה כי חנתה במקום אסור בזמן האירוע אך לטענתה ישבה ברכב ואכלה פלאפל, ורכבה לא היה בתנועה. לטענתה התובע הוא זה שנהג בחוסר זהירות נכנס מהר לפניה והשתפשף ברכבה וגרם לנזקים.

הצדדים העידו בפניי וחזרו על עיקרי טענותיהם כפי שעלו בכתבי הטענות.

הוצעה לצדדים הצעת פשרה, אך משלא התקבלה ההצעה, אין מנוס מלהכריע בתיק לפי העיקרון של "ייקוב הדין את ההר".

דיון

לדידי, לאחר ששמעתי את עדויות הצדדים, עברתי על הראיות והמסמכים המצויים בתיק, מצאתי לנכון לקבל את התביעה והכל כפי שיפורט להלן:

הטוען טענה החשובה לעמדתו במשפט נושא בנטל השכנוע להוכחתה, כך תובע המבקש סעד, נושא בנטל השכנוע שנתקיימו כל העובדות המהוות את עילת התובענה, קרי, עובדות אשר את התקיימותן מתנה הדין המהותי על מנת לזכות בסעד המבוקש, (ראה ע"א 642/61 טפר נ' מרלה פ"ד טז 1000, 1005 – 1004 וכן ע"א 641/66 שפיר נ' קליבנסקי פ"ד כ"א (2) 358, 364).

נטל ההוכחה - הוא נטל הבאת הראיות, אשר במשפט אזרחי נקבע עפ"י "הטיית מאזן ההסתברות". בע"א 475/81 זיקרי נ' כלל חברה לביטוח בע"מ פ"ד מ (1) 589,598 נקבע:

"דרושה רק הרמת נטל ההוכחה עד למעלה מ 50% על פי מאזן ההסתברות, אלא שנחוץ להגיש ראיות בעלות משקל יתר על מנת להגיע באותם תיקים עד לשכנוע של 51% "

התובע הוא בבחינת המוציא מחברו ועליו רובץ הנטל להוכיח טענתו. סבורני כי התובע נשא בנטל זה.

משעברתי על הצילומים אותם צרף התובע לכתב תביעתו עולה כי רכבה של הנתבעת נפגע בפינה בחזית שמאל בלבד ( צד הנהג), ואילו רכבו של התובע נפגע לכל אורכו בצד ימין. עיון בתמונות מציג לנו רחוב צר ורכבים חונים בשני צידיו. צורת הנזק ברכבים מראה כי הנתבעת החלה את נסיעתה ולא נתנה זכות קדימה לרכב התובע.

זכות קדימה בתקנות התעבורה, תשכ"א-1961 (להלן:"החוק"), מוגדרת כך:

"אי המשכת הנסיעה או התחלתה כאשר על ידי כך עלול הנוהג ברכב הנדרש לתת זכות קדימה לנוהגים ברכב אחר לאלצם לסטות מקו נסיעתם או לשנות את מהירות נסיעתם;"

על פניו צורת הנזק שנגרם לרכב התובע, פגיעה ארוכה הנמשכת לכל אורך הרכב, מראה למעלה מהסביר כי רכב התובע נפגע ורכב הנתבעת הוא הפוגע. הנתבעת עצרה או החנתה את רכבה במקום אסור לעצירה וחניה, לטענתה לצורך רכישת פלאפל, לאחר פרק זמן מסוים חזרה לרכבה, יותר מסביר שאף התניעה את רכבה והזיזה אותו מעט ובדיוק בזמן שרכב התובע חלף לידה ותזוזה קלה זו הספיקה בכדי לפגוע ברכב התובע ולגרום לנזק האמור, רחוב זה הינו דרך צרה ויותר מסביר כי רכב התובע חלף ליד רכב הנתבעת בסמיכות. טענתה של הנתבעת כי התובע הוא זה שפגע ברכבה אינה מצטיירת מתמונות הנזק שהוצג, במידה והייתי מקבל את עמדת הנתבעת כי התובע הוא הפוגע אזי לרכבה היה נגרם נזק לכל אורכו בצד הנהג.

יתירה מזאת, עדותו של התובע הייתה קוהרנטית, מתאימה לתמונות ולמסמכים אחרים בתיק ואמינה בעיני ועדיפה על פני עדותה של הנתבעת.

התובע גם הוכיח את גובה נזקיו על ידי חוות דעת שמאי מטעמו.

אי לכך ולאור האמור לעיל, משכך אני מקבל את עמדת התביעה במלואה.

בנוסף ישאו הנתבעים בהוצאות משפט בסך 500 ₪.